הרציונל מאחורי הסיבה שאנחנו מתרגזים כל פעם שמתנפלת עלינו מודעה פרסומית מובאת כאן לפניכם. שפטו בעצמכם!
מי אוהב את הסיטואציה שבה נכנסים לאתר ופתאום חלון ענקי מהבהב קופץ ומציק?
אף אחד אני מניח, אולי בכל זאת החברה שאמונה על הבאנר.
נעשו הרבה מחקרים בתחום השימושיות אולם לא יותר מידי מחקרים חקרו את החווית הגולש בחשיפה לבאנרים.
המפרסמים פשוט הניחו שאם הוא יהיה גדול ומהבהב כתוצאה מתכנות FLASH אנשים יתייחסו אליו,
הבעיה היא שאנשים מתנהגים כמו שהם "תוכנתנו" על ידי המון אותות חשמליים ולא על פי ההנחה של מפרסמים. מחקרים מראים שכאשר משהו הוא גדול מידי ובולט מידי אנחנו מתעלמים ממנו.
אם כך למה שאנשים מתעלמים מהבאנר?
אחת הטענות היא כי אנחנו אכן שמים לבאנר אבל בדיוק בגלל הסיבה הזאת אנחנו גוללים למטה כדי להתרכז בסיבה שבגללה הגענו לאתר ולמעשה הבאנר מפריע לנו אם הוא גדול מידי ומציק מידי.
כל הרעיון של הרשת הוא שאנחנו נבחר לאן ללכת ולאן להגיע לפעמים בלי לדעת את התשובה ומודעה פרסומית ענקית נוגדת את כל הרעיון של דמוקרטיה של אתרים באינטרנט.
ההבדל בין עיצוב ממשק משתמש לבין מודעה פרסומית היא שבעיצוב ממשק גורמים למעשה לגולש דרך אלמנטים גראפיים לנווט לאן שהמעצב כיוון.
ישנם תהליכים קוגניטיביים שנקראים חשיבה או עיבוד של סכמות וכשנוצרת אי וודאות מעבדים את הסיטואציה לפי הסכמות המוכרות, במקרה של האינטרנט מתעלמים מהבאנרים ומתרכזים במוכר: טקסט.
הבאנר הוא לינק לאתר אחר וכשמחפשים לינקים מתרכזים במוכר, כיתוב עם צבע כחול ולא משהו שקופץ מולנו. אמנם חשיבה של בני אדם באינטרנט מתבססת על פשטות- לתת לנו מידע מאוד ספיציפי ומאוד ממוקד
אבל הבאנר שובר את הסכימה בדיוק כמו שקורה כשמגיעים למסיבת יום הולדת וכולם בוכים.
פירמידה הפוכה
בעלי אתרים שמפרסמים בניגוד לסכמות הקיימות מסתכנים בהתעלמות ממידע.
אנשים קוראים שונה אתרי אינטרנט וטקסט מודפס, מתחילים בהתחלה אבל לא להוטים יותר מידי להמשיך
ולכן הכתיבה באתרים באינטרנט מבוססת על תיאוריה בשם "פירמידה הפוכה" שמדברת על כך שקודם כל יופיעו נקודות עיקריות והסיכום בא ישר אחר כך ולא מאוחר מידי.
פירמידה הפוכה קיימת גם בצפייה בסרטון אינטרנט on line.
בדיוק אותו דבר יש לעשות עם לינקים, קודם כל למקם את החשובים ולאחר מכן את הפחות חשובים, גולשים ברוב המקרים נכנסים ללינק הראשון כי הם מניחים שהוא הכי חשוב ובנוסף הוא חוסך זמן של חיפוש.